מלח ים

מאדים מי ים בבריכות רדודות או במתקני אידוי, ואז אוספים ומייבשים את הגבישים. המרקם והגודל שלהם תלויים בשיטת האיסוף ובעיבוד.

מלח ים דק מתאים לתיבול בזמן הבישול, ואילו גבישים גדולים או פתיתי מלח מוסיפים לרוב בסוף, ממש לפני ההגשה, כדי לשמור על המרקם הפריך.

לא תמיד כשמודדים בכפית: גבישים גדולים תופסים יותר נפח ופחות מלח נכנס לכפית. אם המתכון מציין משקל, אפשר להחליף לפי אותו משקל; אם הוא מציין כפיות, הוסף בהדרגה וטעם.

שמור אותו בכלי אטום במקום יבש, הרחק מאדים של סיר או קומקום. אם המלח כבר התגבש, אפשר לפרק את הגושים בעזרת מזלג או כף יבשה.

מערבבים מלח גס עם מעט מים עד שהוא מרגיש כמו חול לח, מכסים בו דג שלם ואופים סביב 200 מעלות עד שהדג מוכן. שוברים את הקרום ומסירים אותו לפני ההגשה; הוא אינו מיועד לאכילה.

מלח ים אפור מקבל את צבעו ממגע עם חרסית או משקעים בבריכות האידוי, ולרוב נמכר גבישי ולח יותר. כמו מלח ים רגיל, הוא משמש לתיבול; ההבדל הבולט הוא בעיקר במרקם ובמראה.

כן, אם הגבישים גדולים מספיק כדי ליצור שכבה יציבה, למשל באפייה במעטפת מלח. מלח ים דק יימס מהר יותר, ולכן פחות מתאים לציפוי כזה.