קלמנטינות

בחר קלמנטינות שמרגישות כבדות יחסית לגודלן, עם קליפה מתוחה וריח הדרי נעים. קליפה מעט רפויה אינה בהכרח סימן לפרי מקולקל, אבל כתמים רכים או עובש הם סיבה לוותר עליו.

גלגל אותה בעדינות על השיש לפני הקילוף כדי לרכך את הקליפה. אם הקליפה נדבקת, חרוץ בה חתך רדוד מלמעלה למטה והסר אותה ברצועות, בלי לחתוך את הפלחים.

לכמה ימים אפשר להשאיר אותן במקום קריר ומאוורר, בלי לערום אותן בשכבה צפופה. לשמירה ארוכה יותר הכנס אותן למגירת הירקות במקרר, וייבש אותן אם נוצרה עליהן לחות.

כן. קלף אותן, הפרד לפלחים והקפא בקופסה או בשקית; אחרי ההפשרה המרקם רך יותר, ולכן הן מתאימות במיוחד לשייקים, לסורבה או לאפייה.

הפלחים מוסיפים רעננות לסלט ירוק או לסלט עם שומר, והקליפה המגוררת מתאימה לעוגות ולרוטב לסלט. אפשר גם לסחוט אותן למיץ או לבשל פלחים עם מעט סוכר לריבה.

קלמנטינה היא סוג של מנדרינה, ובדרך כלל היא קטנה, מתוקה וקלה לקילוף. בשמות מסחריים השימוש במילים אינו תמיד אחיד, ולכן המראה והטעם חשובים לא פחות מהשם.

לא בדיוק: סאטסומה היא סוג של מנדרינה, ואילו קלמנטינה היא סוג אחר. שלושתן שייכות לקבוצת פירות ההדר הקרויה מנדרינות.

קלמנטינה אחת או שתיים הן מנה מעשית לנשנוש; שתיים קטנות יכולות להיות קרובות למנת פרי רגילה. בקלמנטינה יש 40 קק״ל ל־100 גרם.