קישוא

פורסים או חותכים לקוביות, ומטגנים במחבת רחבה וחמה עם מעט שמן, בלי לצופף, במשך כמה דקות עד שהוא מזהיב. ממליחים לקראת הסוף; כך הוא מפריש פחות נוזלים ונשאר יציב.

בדרך כלל לא: הקליפה אכילה ומתרככת בבישול, והיא עוזרת לפרוסות לשמור על צורתן. שוטפים היטב וחותכים את הקצוות; קילוף מתאים בעיקר אם הקליפה פגומה או אם רוצים מרקם חלק מאוד.

בחר קישוא מוצק וכבד יחסית לגודלו, עם קליפה חלקה וללא אזורים רכים, שקעים או כתמים כהים. קישואים קטנים עד בינוניים נוטים להיות עדינים יותר ובעלי פחות זרעים גדולים.

שמור אותו יבש, לא שטוף, במגירת הירקות ובשקית פתוחה או מחוררת, והשתמש בו בתוך כמה ימים. אחרי חיתוך, אטום היטב ושמור בקירור; כדאי לבשל בהקדם כי החלק החתוך מתרכך במהירות.

אפשר לגרר אותו ללביבות, לחתוך לרצועות ולאפות, או להוסיף לקוביות לתבשיל. הוא מתאים גם למרק קישואים, לפסטה ולממולאים; במאפים כדאי לסחוט היטב קישוא מגורר כדי שלא ירטיב את הבלילה.

בתבשיל או במרק אפשר להחליף אותו בחציל או בדלעת, אך זמן הבישול והמרקם ישתנו. בלביבות ובמאפים, מלפפון אינו תחליף טוב בגלל תכולת המים והמרקם; עדיף להשתמש בירק מגורר שמתאים לבישול ולסחוט אותו.

כן. שוטפים היטב ואפשר לפרוס דק לסלט או לחתוך למקלות; קישוא צעיר וקטן מתאים במיוחד לאכילה חיה. אם טעמת חתיכה והיא מרה באופן חריג, אל תאכל אותה.

במנה של 100 גרם יש 1.2 גרם חלבון. קישוא הוא ירק ולא מקור מרוכז לחלבון, ולכן במנה רגילה הכמות קטנה.