גרעיני רימון

חוצים את הרימון לרוחב, מחזיקים חצי מעל קערה כשהצד החתוך פונה מטה וטופחים על הקליפה בעזרת כף עץ. אפשר גם לפרק את החצי בקערת מים: הגרעינים שוקעים והקרומים הלבנים צפים.

שומרים בקופסה סגורה במקרר ואוכלים בתוך כמה ימים. להקפאה, מפזרים את הגרעינים בשכבה אחת על מגש; אחרי שקפאו מעבירים לשקית או לקופסה, וכך הם לא נדבקים לגוש.

בחר גרעינים שמנמנים, מבריקים ועסיסיים, בלי ריח חמוץ או סימני עובש. אם קונים רימון שלם, קליפה מתוחה וכבדה יחסית לגודלו היא סימן טוב לפרי עסיסי.

מפזרים אותם מעל סלטים, טחינה, אורז, קוסקוס או ירקות צלויים ממש לפני ההגשה, כדי לשמור על המרקם המתפצח. הם מתאימים גם לטאבולה, למוחמרה ולתבשילי בשר.

למראה ולמרקם מתפצח, נסה גרגרי חמוציות מיובשות או דובדבנים קצוצים; לחמיצות עסיסית, הוסף מעט תפוח ירוק חתוך לקוביות וסחיטת לימון. אף תחליף לא נותן בדיוק את השילוב של מיץ וחמצמצות שיש ברימון.

השם רימון מתייחס לפרי כולו, ואילו גרעיני רימון הם החלק האכיל העסיסי שבתוכו, בלי הקליפה והקרומים. לכן הנתונים למאה גרם שונים: ברימון יש 91 קק״ל, לעומת 55 קק״ל בגרעיני רימון.

כף או שתיים מספיקות בדרך כלל כדי להוסיף לסלט או ליוגורט חמיצות, צבע ומרקם; לנשנוש, אפשר לאכול חופן קטן. ב־100 גרם יש 2.8 גרם סיבים תזונתיים.

גרעינים שלמים עלולים להיות קשים ללעיסה ולגרום לחנק אצל ילדים שעדיין לומדים לאכול מרקמים כאלה. לילד קטן, הגש את הגרעינים מעוכים או מסוננים מהמיץ, ובהשגחה בזמן האכילה.