מרק מיסו

מבשלים קודם את הציר והתוספות עד שהן מוכנות, מכבים את האש ורק אז ממיסים בו את המיסו. רתיחה ממושכת אחרי הוספתו מחלישה את הארומה.

מיסו לבן עדין ומתוק יחסית ומתאים למרק קל; מיסו אדום מלוח ועז יותר, ולכן כדאי להתחיל בכמות קטנה. מיסו צהוב נמצא באמצע ומתאים לטעם מאוזן.

קוביות טופו, אצות וואקמה ובצל ירוק הם תוספות נפוצות. אפשר להוסיף גם פטריות, כרישה או אטריות, אבל כדאי להכניס כל תוספת בזמן שמתאים לבישולה.

שמים מעט מרק חם בקערית, טורפים לתוכו את המיסו עד שהוא חלק, ואז מחזירים לסיר. מסננת קטנה או מצקת מחוררת עוזרות לפזר אותו במרק.

מעבירים לכלי סגור ומקררים בהקדם; כדאי לאכול בתוך יומיים. מחממים בעדינות בלי להביא לרתיחה, כדי לשמור על הארומה ולא לפרק את הטופו.

לעיתים כן: מיסו שמותסס עם שעורה או חיטה, וגם רוטב סויה רגיל, עשויים להכיל גלוטן. מיסו מאורז ורוטב תמרי אינם בהכרח נטולי גלוטן, ולכן חשוב לבדוק את הרכיבים.

מיסו הוא משחה מותססת מסויה, ולעיתים גם מדגנים; מרק מיסו הוא מרק שמכינים ממנה, בדרך כלל עם ציר ותוספות. לכן מיסו מכיל 0.6 g חלבון ל־100 גרם, ואילו במרק יש 0.6 g ל־100 גרם.