יין רוזה

קרר יין רוזה שקט והגש אותו צונן, בערך ב־8–12 מעלות. אם הוא קר מדי, הניחוח והטעם מורגשים פחות; הוצא אותו מהמקרר כמה דקות לפני המזיגה.

סגור את הבקבוק בפקק והכנס אותו למקרר, גם אם היין שקט. כדאי לשתות אותו בתוך כ־3–5 ימים; חשיפה ממושכת לאוויר מחלישה את הארומות.

הטעם הרענן שלו משתלב עם סלטים, דגים, גבינות רכות ומנות ירקות צלויות. יין רוזה יבש מתאים גם לפיצה ולמנות קלילות עם עגבניות.

לרוב נותנים למיץ של ענבים אדומים לבוא במגע עם קליפותיהם לזמן קצר, וכך הוא מקבל צבע ורוד. אחר כך מפרידים את המיץ מהקליפות וממשיכים בתסיסה; יין רוזה אינו בהכרח ערבוב של יין אדום ולבן.

ביין רוזה בינוני יש 2.5 גרם פחמימות ל־100 גרם, לעומת 0.7 גרם ביין רוזה. המילה "בינוני" מתארת בדרך כלל רמת מתיקות ביניים.

לא. יין רוזה יכול להיות שקט או מבעבע; בבקבוק מבעבע יש בועות ולחץ, ולכן פותחים אותו בזהירות כשהוא קר ומכוונים את הפקק הרחק מאנשים.

כן. אפשר להוסיף מעט ממנו לרוטב עגבניות, למרינדה או למחבת עם ירקות, ולתת לו להתבשל כמה דקות כדי שהטעמים יתמזגו. השתמש ביין שהיית שמח לשתות, ולא ביין שהתקלקל.