שינקן היער השחור

בגרסה המסורתית הבשר עובר המלחה, ייבוש ועישון קר, לרוב בעשן מענפי אשוח או אורן. הוא מקבל צבע כהה מבחוץ, פנים אדמדם וטעם מעושן ומובחן.

הגש אותו פרוס דק, עם לחם שיפון, חרדל או גבינות קשות. הוא משתלב גם עם מלון, תפוחי אדמה מבושלים וסלטים פשוטים.

בפסטה, בפיצה או בחביתה, הוסף אותו לקראת סוף הבישול כדי שלא יתייבש ושהארומה תישאר ברורה. אם רוצים קצוות פריכים, טגן את הפרוסות במחבת יבשה במשך דקה או שתיים מכל צד.

שמור אותו במקרר, עטוף היטב או בקופסה אטומה, והפרד בין פרוסות בנייר כדי שלא יידבקו. הוצא רק את הכמות שאתה עומד להגיש, ואל תשאיר אותו זמן ממושך בטמפרטורת החדר.

פרושוטו מתאים כשמחפשים פרוסות דקות וטעם עדין יותר; ספק או שינקן מעושן אחר יתאימו אם רוצים אופי מעושן. במתכון חם, הוסף את התחליף לקראת הסוף כדי למנוע ייבוש.

הגרסה המיובשת מכילה 236 קק״ל ו־14.6 גרם שומן ל־100 גרם, לעומת 124 קק״ל ו־3.86 גרם שומן בגרסת המעדנייה. המיובשת גם מלוחה יותר: 1,450 מ״ג נתרן לעומת 1,061 מ״ג.

השם מתייחס לאזור היער השחור בגרמניה, שממנו באה המסורת של הכנת השינקן הזה. העישון והייבוש הם חלק מהטעם המזוהה איתו.