סרטן נהרות

מכניסים אותו לסיר גדול של מים רותחים ומומלחים, ומבשלים כ־5–8 דקות לאחר שהמים חוזרים לרתיחה, לפי גודל הסרטנים. הבשר מוכן כשהוא אטום ומתנתק בקלות מהקליפה; אל תטעם אותו כשהוא נא או לא מבושל דיו.

אם קונים אותו חי, בחר סרטנים שמגיבים ונעים; שמור אותם קרירים ולחים עד הבישול, אך לא שקועים במים. סרטן מת שלא נשמר בקירור עלול להתקלקל במהירות, ולכן אל תקנה אותו אם אינך יודע מתי מת.

העבר את הבשר המבושל לכלי סגור והכנס למקרר בתוך שעתיים; השתמש בו בתוך 3–4 ימים. להקפאה, הסר את הבשר מהקליפה ואטום היטב — כך קל להוסיף אותו בהמשך למרק או לרוטב.

במטבח של לואיזיאנה מכינים ממנו אטופי — תבשיל סמיך עם ירקות ותבלינים שמגישים על אורז — וגם מרק קרמי. אפשר להוסיף את בשר הזנב לפסטה, לריזוטו או למילוי של כופתאות.

שרימפס הוא תחליף נוח לבשר הזנב: הוא קטן יותר, ולכן כדאי להוסיף אותו לקראת סוף הבישול כדי שלא יתייבש. במרקים ובתבשילים אפשר להשתמש גם בלובסטר, אך טעמו עשיר יותר.

סרטן נהרות הוא סרטן מים מתוקים, ואילו שרימפס הוא חסילון; לשניהם בשר עדין, אך המרקם והטעם אינם זהים. בסרטן נהרות אוכלים בעיקר את בשר הזנב, ולעיתים גם את הצבתות של פרטים גדולים.

לא — מבשלים אותו היטב לפני האכילה, כי סרטן מים מתוקים נא או לא מבושל דיו עלול לשאת גורמי מחלה. מי שאלרגי לסרטנים ולחסילונים צריך להימנע ממנו.